עמוד הבית
הפוך לדף הבית
כתובת וטלפון
כתובת וטלפון
איך מגיעים?
דרכי הגעה לבית הספר
על בית הספר
קצת היסטוריה
אודות העמותה
חטיבת הביניים
סרט תדמית
חזון בית הספר
קצת היסטוריה
about us
About Us
Course of Study
more updated information
The movie
מגמות הלימוד
מגמת אמנות
מגמת מוסיקה
מגמת מחול
מגמת קולנוע
מגמת תיאטרון
מידע כללי והרשמה
גלריות
צור קשר




הפקות גמר
הפקות גמר 2010
הפקות גמר 2009
הפקות גמר 2008
הפקות גמר 2011
הפקות גמר 2012
הפקות גמר 2013
הפקות גמר 2014
מקצועות לימוד
מידע לתלמיד
מערכת שעות-תשע"ה
לוח מבחנים
אמן השבוע
מחוייבות אישית
מחוייבות אישית
הצטיינות במחוייבות אישית 2011
תחומי ההתנדבות - תשע"ב
מידע להורים
ועד הורים
ספריה
משלחות
גלריות תמונות
בוגרי בית הספר
אמנויות יוצר
מועצת תלמידים


כל הדפים

מקצועות לימוד

מגמת תיאטרון

תיאטרון ושואה-יב'

הוא הלך בשדות / משה שמיר

מחזאות תשח


המחזה נכתב והוצג בימים שלפני ובמהלך מלחמת השחרור – 1948.

 

הנושא הוא חידוש החיים בארץ והקמת המדינה.

 

הגורמים המייחדים את מחזאות תש"ח:

יחוד המחזות הוא בתיאור הווי הקרבות או הווי החיים בקיבוץ עם ניסיון לעסוק בבעיות קיומיות. מחזות תש,ח דומים מאוד בתוכנם ובצורתם:

1) כולם מתרחשים על רקע המאבק הצבאי לעצמאות.

2) בכולם פועלים במרכז העלילה "הצברים", ומולם דור ההורים המייסדים.

3) מתרחשים על רקע סיפור אהבה בד"כ לא ממומש.

4) השכבה החברתית ממנה צומחים הגיבורים קבוע: הכשרה, פלמ"ח, קיבוץ.

5) ב"הוא הלך בשדות" - יחס החברה הישראלית לניצולי השואה.

 

המאבקים המתוארים במחזות מייצגים את המאבק על נפש האומה. ישנו שחזור של הווי תקופה. ישנה נטייה לדידאקטיות. על רקע המאבק להקמת המדינה צמחו מחזות תש"ח כמחזות בעלי שליחות חינוכית ואידיאלים לאומים-היסטוריים. בתוכנייה להצגה הראשונה של המחזה:" הוא הלך בשדות", כתב משה שמיר המחזאי:" אם ישנו תפקיד לספרות לדרמה, ולתרבות העבריים בדורות הקרובים, הרי זה התפקיד להנציח את דמותו של הנוער העברי הלוחם, הדמות כולה במלוא זוהרה, על ליקוייה וזוויותיה, על שחוקה וזעמה.אומה אשר בניה יגדלו על דמות נצח זו, אשר כמוה ירצו לחיות- לא יצלח עליה כל כלי משחית.בשורה אחת עם דמויות כובשי כנען,השופטים, הנביאים, החשמונאים,קנאי ירושלים, מקדשי השם,בשורה אחת עימם-מצויים כל בני דורנו,המאות והאלפים, הצנועים והאלמונים,בשורה אחת- עד סוף כל הדורות.  

 

"הוא הלך בשדות"/ משה שמיר (ניתוח המחזה)

הרומן "הוא הלך בשדות" נכתב כחלק מהאתוס הקולקטיבי של בניין ארץ ישראל בשנות הארבעים והחמישים, ומציג דמויות בעלות יסוד מונומנטאל-" גדול מהחיים". אלו אנשים שמונעים על ידי יצרי כיבוש ומאבק ושואפים לעצב את גורלן במו ידיהן. עלילת הרומן מתרחשת באמצע שנות הארבעים בקיבוץ גת העמקים בעמק יזרעאל (קיימת השערה כי הוא נוצר על פי המודל של קיבוץ משמר העמק, שהיה מרכזי בקיום העברי בשנים שסביב קום המדינה). אפשר להבין את הרומן כמתאר אם כך, אפשר לראות את הסיפור לא רק כמתאר את ההתגייסות וההזדהות הטוטאלית עם המשימה, אלא גם כמתאר את המחיר האישי הכבד שמשלמים בני אדם שנשחקים בתהליך ההיסטורי.

נכתב והוצג בימים שלפני ובמהלך מלחמת השחרור.עסק בחידוש החיים בארץ והקמת המדינה כאשר הקיבוץ והפלמ"ח הם מסמלי הגילוי ההרואי והנאמן של הישוב הלוחם לעצמאותו. המציאות של אותם ימים משתקפת במחזה באמצעות העיסוק בנושאים הבאים:  

1. עולמו של בן המשק המגויס לפלמ"ח.

2. צעירה מילדי טהרן

3. עליה לקרקע של קיבוץ חדש

4. הדים לשליחות של אנשי הישוב למלחמה בנאצים

5. הווי הפלמ"ח

6. הפעילות נגד הבריטים

7. דמות של בן נוער צבר ישראלי.

8. הקבוץ ואורח חייו.

 

המחזה מתרחש בקיבוץ "גת העמקים", בחדר האוכל נערכת אזכרה לאורי שנהרג במהלך פעולה צבאית במסגרת הפלמ"ח. תוך כדי כך עולות תמונות מתקופתו של אורי(לפני 20 שנה) אשר מייצגות מרחבי חיים של אנשי התקופה: רפת, חדר-אוכל,  בית ילדים,  סככת-מכונות בה וילי משחיז מקצרה,  אוהל,  מעיין,  מטבח,  מחסן בגדים,  סוכה בכרם,  מחנה פלמ"ח,  בחוץ בין החברה,  הר האיילות- התיישבות חדשה,  צריף,  בהרים,  בוואדי. 

המקומות הנ"ל, המעוצבים ע"י התפאורה, מייצגים את מרחב המשמעות של המחזה ומבטאים, כשאר מרכיבי התיאטרון השונים, מסר חברתי פוליטי ומצב קיומי. מתוך אפיון המקומות הנ"ל משתקפת חברה המתפקדת ומנהלת את חייה כקולקטיב. החיים הם בין שדות. השדות הם הבית. הגיבורים נולדו וצמחו אל תוך השדות והמרחבים.

תפיסת עולמם- "מחויבות לכלל, ולארץ",  לכן מקריבים עצמם ללא היסוס למען הכלל ולמען הגשמת החזון הציוני. לדידם עשייה ומילוי חובה לאומית, הם דברים מובנים מאליהם. היחס למלחמה מגובה בקונצנזוס מלא: המלחמה תגאל. כיוון שמחזות אלה שיקפו את פני התקופה והחברה שבפניה הוצגו, הרי שאותו קונצנזוס היה אף נחלת הקהל. 

 

דמות הצבר מיתוס

 

דמות הצבר במחזאות הישראלית

הצבר הוא פרי יצירתו של החלוץ – החלוץ שאף לראות בו את כל הערכים האידיאליים מבחינתו. דמות הצבר גדל לדמות "מיתוס" בעיקר בתקופת הקרבות של מלחמת השחרור.

מקור השם צבר הוא ב"סברס" – שימש כינוי גנאי בפי אנשי העלייה השנייה והשלישית, אך במהרה הפך למושא הערצה ולתקווה. הפך לדמות אבטיפוסית שיצרה תבנית מוצקה לבני הארץ העתידיים.

הצבר התאפיין בתכונות חזקות – הוא אינו פחדן, אין בו חולשה, תאוות בצע או חנופה. הוא שם קץ להשפלות של הדורות הקודמים ועמד בניגוד לדמות היהודית בגולה. היה לו כוח, בריאות, עבד בעבודת כפיים והיה ערכי ושורשי.

גיבורי המחזות של סוף שנות הארבעים הם בניהם של חלוצי העלייה השנייה והשלישית אשר טופחו ע"י אבות שחשו נחותים מהם. הבן לא מוקרב יותר על מזבח האדמה כדי להגשים את דרכו של האב החלוץ,אלא הקרבות של מלחמת השחרור הבן הוא המקריב את עצמו. הוא דגם עליון, נערץ, צבר לוחם.

בספרות הצברית, חייב הצבר לגדול ללא הורים, ללא משפחה, ללא שושלת יוחסין. ההורים המולידים הם עצמם תוצר של גלות שהפירות שלה באושים ורקובים, ולכן הצבר נולד לתוך חלל ריק שבו הדמות החינוכית אינה האבא אלא "אני מופשט קיבוצי" שהוצג לו לדוגמא ומופת. לכן בספרות הארץ ישראלית של דור הפלמ"ח שטיפחה באהבה ומסירות את הצבר העליון כמעט שאין לגיבורים הורים של ממש. כיוון שלא יכול להזדהות עם דמות אב, נשאר הצבר ילד נצחי.

המחזאים הישראלים ראו בהתכחשות לעבר היהודי אלטרנטיבה יחידה אפשרית לקיום הציוני היהודי בארץ. לכן לצברים ילידי הארץ במחזות יש רק הווה והם חסרי מודעות היסטורית. זו הייתה הסיבה שהצבר המיתולוגי גדל וחונך ללא הורים, משפחה, שושלת יוחסין, אלא נולד לתוך חלל ריק, משום מקום.

 

 

 

מאפייני הצבר כפי שמשתקפים במחזות תש"ח:

1) מדבר בסלנג

2) התגלמות החלומות של ההורים

3) גבר, מפקד אמיץ החי בצל סכנות

4) מונע ע"י החובה הלאומית

5) נאמן לחברה, לא למשפחה

6) חסר שורשים, חסר תודעה הסטורית, חי בהווה

7) נער שלא בגר

8) אנטי תזה ליהודי הגלותי

9) ממעט בהפגנת רגשות, דיבורו עילג, מתקשה להתבטא

10) מסור למשימה ולחברים

11) נעדר סימני שאלה

12) אפיון: דוקר מבחוץ, רך מבפנים.

13) כובע טמבל

14) החלפת שמות קיימים לשמות עבריים

 

 

משמעות השם:

 

שם המחזה הוא וריאציה מתוך שיר של נתן אלתרמן, "האם השלישית",שנכלל בספרו "כוכבים בחוץ" ספר פולחן לאותו דור שגדל על ברכי השירים שבספר. משוררים לא מעטים הודו בהשפעה הגדולה וההשראה הגדולה ששאבו מקובץ שירים זה. קטע מהשיר הובא כמוטו של הרומאן שכתב שמיר, : "בני גדול ושתקן / ואני פה כותונת של חג לו תופרת / הוא הולך בשדות. הוא יגיע עד כאן. / הוא נושא בלבו כדור עופרת". שמיר התלבט רבות לגבי השם שיתן לרומאן. כתב יד מוקדם של הרומאן, הכולל עשרות מחברות, מלמד על גלגולו של הטקסט ודרכי התהוותו של הרומאן. בתחילה היה אמור היה הרומאן להקרא "דמעת החפים מחטא" שהוא ציטטה מתוך של השיר "בדרך נא אמון" שבספר "שירי מכות מצרים" גם של נתן אלתרמן. המלים המופיעות בשיר "...כי צדיק בדינו השלח, / אך תמיד, בעברו שותת, / הוא משאיר, כמו טעם מלח, / את דמעת החפים מחטא". אפשרויות אחרות לכותרת הרומאן שהגה שמיר היו מתוך קטעי שירה של ביאליק ושל פיכמן שגם בהן יש אווירה של מוות ומלות נהי והספד. המאמץ לכותרת הולמת מצד שמיר היתה לקשור אותה למותו הטרגי של גיבור הרומאן אורי ולאהבתו העזה למיקה אהבה שסופה כה טראגי ומר. החלטתו הסופית של שמיר לקרוא לרומאן "הוא הלך בשדות", נפלה כידוע על פי קטע השיר "האם השלישית" של נתן אלתרמן. בשיר האם השנייה מקוננת על בנה "הוא הולך בשדות" (לעומת השם שניתן בצורת עבר), ובנה המת הנושא בלבו כדור של עופרת תואם למות הגיבור אורי, שנהרג בתאונת אימונים.בדיעבד יצר שמיר צורה מטאפורית ספרותיתד ממשורר ננערץ עליו ועל בני דורו וכך גם נוצר מטבע לשוני שמשמעותו היא מעבר לכותרת הרומאן. נותיו אלה של שמיר למציאת כותרת הולמת בכותרת באו לידי ביטוי הכבוד וההערצה למשוררים גדולים שהעריך ביאליק, פיכמן ואלתרמן וראיית עצמו כממשיכם במסגרת הדור החדש של קום המדינה.

 

 

 


למעלה הדפסה שלח
עמוד הבית
הפוך לדף הבית
כתובת וטלפון
על בית הספר
about us
מידע כללי והרשמה
מגמות הלימוד
צור קשר

תיכון לאמנויות - ירושלים

כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר